אני רוצה לשתף אותך היום בסיפור.
סיפור שלא תשמע בחדשות,
אבל הוא מהדהד אצל כל כך הרבה מאיתנו.
סיפור על רגע אחד קטן, ששינה חיים של אדם אחד מיוחד.
תכיר את משה (שם בדוי, אבל הסיפור אמיתי לגמרי).
סבא צעיר בן 59, עם לב זהב ועיניים טובות,
אבל עם גוף שכבר הרגיש כבד…
הוא בדיוק הפך לסוכרתי בצורה רשמית,
עם עייפות כרונית ועם טיפה ״איכסה״ מהיום יום…
משה היה הבן אדם המושלם להיכנס לליווי אצלי
אבל אמר לאחת האחיות משפט שהשאיר אותה בהלם,
״אני בן 59, לא מלמדים כלב זקן תרגילים חדשים״
משה היה בגישה של ״אני רק צריך לסחוב״.
משה המשיך בשגרה, עם הכדורים,
עם האוכל ה"רגיל", עם התחושה הזו שהשיא כבר מאחוריו…
חודש אחרי, בשבת אחר הצהריים,
הנכדה הקטנה שלו, איה, בת 5,
עם תלתלים קופצניים וצחוק מתגלגל,
ניסתה למשוך אותו לשחק איתה "תופסת" בגינה.
היא קפצה סביבו, צהלה, "סבא, בוא! תפוס אותי!"
ומשה? הוא ישב על הכיסא,
והצליח רק לחייך חיוך חלש ולהגיד:
"סבא עייף, מותק. אולי אחר כך."
אבל "אחר כך" לא באמת הגיע..
אחרי שעה, הוא ראה את האכזבה בעיניים הגדולות שלה,
את האנרגיה הבלתי נגמרת שלה מול העייפות הכבדה שלו…
ומשהו בו באותו רגע נשבר…
הוא הרים אליי אישית טלפון וסיפר לי על המקרה,
״הבנתי שאני רוצה להיות שם בשבילה,
לרוץ איתה, לצחוק איתה , לשחק איתה…
אבל אני מרגיש על מצב טיסה רוב היום אין לי כוחות,
ואני פוחד שאם אמשיך ככה לא יהיה לי מספיק זמן איתה,
ולה לא יהיו מספיק זכרונות ממני״.
המילים האלה, "פוחד שלא יהיה לי מספיק זמן",
הן כמו אגרוף לבטן,
כי הן נוגעות בפחד הכי עמוק שלנו:
הפחד להחמיץ.
הפחד לא להיות נוכח באמת ברגעים שחשובים.
באותו יום, משהו השתנה אצל משה.
הוא החליט, למרות הספקות, למרות ה"אני כבר זקן",
לנסות משהו אחר.
לתת הזדמנות לדרך שאולי, רק אולי,
תוכל להחזיר לו קצת מהכוחות שאבדו.
הוא הצטרף אלינו.
בהתחלה בחשש, צעד אחרי צעד.
לא היו שם קסמים של לילה אחד.
היה שם שינוי של "תוכנה", כמו שדיברנו פעם.
והתוצאות?
הן הפתיעו את כולם.
אפילו אותו.
העייפות התחילה להתפוגג.
בדיקות הסוכר התחילו להראות
מספרים שהוא לא ראה שנים.
הוא ירד במשקל, אבל מה שהיה יותר חשוב,
הוא עלה באנרגיה!
הוא התחיל לצאת להליכות והחיוך חזר לו לפנים,
אמיתי כזה, מהבטן.
השיא היה כשכמה חודשים אחרי,
קיבלתי ממנו הודעה עם תמונה.
משה, מחזיק את איה על הכתפיים,
שניהם צוחקים צחוק גדול, באמצע פארק.
הוא כתב לי רק שלוש מילים: "זה היה שווה הכל."
למה אני מספרת לך את הסיפור הזה?
כי אני יודעת שרבים מאיתנו, בשלב כזה או אחר,
מרגישים שאולי "מאוחר מדי".
שהרכבת כבר נסעה.
שהגוף כבר אמר את דברו.
אבל הסיפור של משה מוכיח אחרת.
הוא מוכיח שאף פעם לא מאוחר מדי לרצות עוד.
עוד אנרגיה. עוד בריאות. עוד זמן איכות.
עוד רגעים של צחוק מתגלגל עם הנכדים.
הגוף שלנו הוא מכונה מופלאה עם
יכולת ריפוי מדהימה, בכל גיל.
צריך רק לתת לו את התנאים הנכונים, את ה"דלק" הנכון,
את ה"תוכנה" הנכונה.
וזה בדיוק מה שאנחנו עושים במרכז לסוכרת בשליטה…
מחזירים את הגוף למצב הטבעי שלו.
הסיפור של משה מזכיר לי משפט שאני מאוד אוהבת…
״כשיש לך למה, האיך נהיה פשוט״.
אם את או אתה רוצים לרדת במשקל,
או שיש לך טרום סוכרת, כבד שומני,
או שפשוט אתם רוצים לשפר את איכות
החיים שלכם,
אנחנו הכי טובים בישראל במה שאנחנו עושים…
כדי לדבר איתי ועם הצוות ולהבין
את השיטה שלנו לעומק,
תמלא פרטים בטופס כאן
והצוות המדהים שלי יחזור אלייך.
