בישראל עכשיו מלחמה.
אחת המערכות הקשות שידענו.
טילים עפים מעל הראש, מתרסקים ומשאירים בורות של הרס באדמה
ובורות לא פחות עמוקים בלב.
אני שואלת את עצמי,
ואני שומעת אתכם שואלים בכל שיחה
את הצוות שלי, את ההורים, את המנטוריות,
אתכם הלקוחות: "לאן כל זה מוביל?".
אנחנו נלחמים, שואגים כאריות, אבל בפנים, בשקט, המחירים נערמים.
מחירים בנפש פצועה, בילדים שגדלים למציאות הזויה,
ובגוף שפשוט לא מצליח להכיל את הכל.
ויש תופעה אחת שאני רואה שוב ושוב בימים האחרונים,
ואני רוצה שנדבר עליה רגע ביושר: קהות חושים.
העייפות המטורפת מהשינה המקוטעת
והחרדה הקיומית כאילו נארזות בתוך שקית ואקום.
אתם הופכים זרים לעצמכם.
אני שומעת משפטים כמו:
"אני מרגישה מוזר, אבל כאילו לא אכפת לי מכלום"
"אני לא ישנה, אבל אני בשיא המרץ, רק רוצה לעבוד ולעבוד"
"אני נוסעת מהמרכז לצפון תחת אש רק כדי להתאוורר"
אתם מבינים מה קורה פה?
הנפש שלנו מנסה להגן עלינו כדי שלא נשתגע,
אבל השפיות שלנו נפגעת.
הניתוק הזה הוא מנגנון הישרדות, אבל הוא גובה מחיר כבד.
הגוף שלכם צועק "הצילו", ואם יש לכם סוכרת או מצב מטבולי קודם אתם בסיכון כפול. הסטרס הזה הוא לא רק בראש,
הוא דלקת שבוערת בתוך העורקים שלכם.
אז מה עושים כשאי אפשר לשלוט בכלום?
קודם כל עוצרים ומתבוננים.
האם אתם מזהים בכם את הקהות הזו?
את הריצה הזאת לתוך הסיכון? תנו לזה מקום.
אל תברחו לפתרונות מהירים. פשוט תכירו בזה שזה שם.
גם אם אתם "בתפקיד" מול הילדים או הנכדים
התפקיד הכי חשוב שלכם עכשיו הוא אתם.
ואז, אני רוצה שתסכימו לשחרר.
האזעקות לא בשליטה שלכם.
החלטות הצבא לא בשליטה שלכם.
כמה שעות תשנו הלילה?
אם אתם תחת אש, גם זה כנראה לא לגמרי בשליטתכם.
אבל יש דברים שהם הריבונות הבלעדית שלכם,
גם בתוך הממ"ד: איזה אוכל נכנס לגוף:
האם אתם מתדלקים את מדורת הסטרס בפחמימות ריקות, בצקים ועוד קפה בהגזמה? או שאתם בוחרים במזון שמרגיע את הדלקת?
תנועה של 10 דקות: במקום לספר לעצמכם שאתם עייפים מדי, פשוט תזוזו.
10 דקות של תנועה מנקזות את הסוכר שעלה מהסטרס באורח פלא.
לדבר על הרגשות: לא ב"קהות", אלא בחיבור.
לפרוק את שקית הוואקום הזאת.הרגעה אקטיבית:
נשימות, מדיטציה, ובעיקר פחות חדשות כשאין צורך. אל תוסיפו שמן למדורה.
השליטה היא לא על "המצב" השליטה היא על הריבונות שלכם בתוך הכאוס.
אני רואה אתכם ואני רוצה לתת לכם אתגר לסופ"ש הזה:
עצרו רגע. קחו נשימה עמוקה.
על איזה תירוץ אתם מוכנים לוותר היום,
ואיזו פעולה קטנה של ריבונות אתם לוקחים על עצמכם כנגד כל הסיכויים?
איפה מצאתם את השליטה שלכם בתוך הכאוס השבוע?
אני כאן, מרגישה אתכם.
שבת שלום של שפיות,
ריבונות ובשורות טובות,
שלכם באהבה, בתאל 💚
