מי שמכיר אותי יודע שאני לא מפסיקה ללמוד.
השבוע עשיתי צעד ספונטני ונרשמתי לכנס בסינגפור של ט. הארב אקר, מחבר הספר "סודות של מוח המיליונר".
תוך כדי שאני צוללת לספר שלו כהכנה לכנס (כן אני חננה ורכשתי את הספר),
נחתה עליי תובנה כל כך עוצמתית לגבי המסע שלנו, שהייתי חייבת לעצור הכל ולכתוב לכם.
אקר מדבר על מושג שנקרא "הטבעה״.
הוא מסביר שלכל אחד מאיתנו יש "מפה מנטלית" פנימית שנוצרה עוד בילדות.
הוא מביא דוגמה מדהימה: אם במוח שלכם יש הטבעה שאתם "מתוכנתים" לבינוניות כלכלית,
שנועדו לשרת אתכם כדי ״לסגור את החודש״ או ״להסתדר״ – זה יהיה התרמוסטט שלכם
ולעולם לא תוכלו לפרוץ את תקרת הזכוכית כי אתם פשוט לא מודעים לזה שהיא ניתנת לפריצה.
גם אם תעבדו בפרך, ה"הטבעה" הפנימית תמיד תחזיר אתכם לאותה נקודה.
באותו רגע הבנתי – לכל אחד מאיתנו יש ״הטבעות״ בריאותיות.
חשבו רגע על הבית שבו גדלתם. מה ראיתם שם לגבי בריאות? מה שמעתם מההורים?
אולי משפטים כמו: "זה הגיל, במשפחה שלנו לכולם יש סוכר גבוה" או "אין מה לעשות,
הגוף בוגד בנו" או ״את שמנה״ או ״ספורט זה קשה״ ועוד ועוד כאלה…
המשפטים האלו נצרבו לכם בתת-המודע והפכו לתרמוסטט שלכם.
הם אלו שגורמים לכם להתפשר על הגוף שלכם או להסתפק במדדים "סבירים",
במקום לשאוף לבריאות ותודעה מלאה ונקייה שאתם באמת רוצים.
גם אם הגעתם לתוצאות שאתם מרוצים מהן, היכולות שלכם לשמר את המצב החדש,
שלא לדבר על – לשאוף ליותר ממה שכבר הושג, לא קיימות. הכל בגלל שאנחנו חיים על אוטומטים.
הבשורה הטובה היא שאפשר לכוון את התרמוסטט מחדש.
אפשר לייצר הטבעות חדשות וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בתוכנית "לנצח את הגנטיקה" ובמועדון שלנו.
אנחנו יוצרים מפה מנטלית חדשה, כזו שלא מוכנה להיתקע על בינוניות.
כזו שלא מסתפקת בקיים אלא שואפת ליותר מבלי להתפשר על עדכון גרסה כל תקופה, לגרסה הטובה יותר שלנו.
אבל איך עושים את זה בתכל'ס? הנה טיפ שקשה ליישם, אבל הוא משנה חיים:
השלב הראשון הוא מודעות למחשבות.
אנחנו רגילים לחשוב שכל מחשבה שעוברת לנו בראש היא אמת מוחלטת ושכל פקודה אוטומטית היא נכונה.
מחשבה כמו: "אני חייבת לנשנש משהו עכשיו" (למרות שלא באמת רעבים) או "אני עייפה מדי, אוותר על ההליכה היום" – אלו לא אתם.
אלו פשוט הטבעות. זו התוכנה הישנה שמנסה להחזיר אתכם לטמפרטורה המוכרת והנמוכה שלכם. למה שרובכם מכירים ״איזור הנוחות״
הסוד הוא ללמוד להתבונן בלי שיפוטיות.
כשמגיעה מחשבה לחבל בתהליך, אל תילחמו בה ואל תנסו להחליט "בכוח" אחרת.
פשוט תגידו לעצמכם: "הנה, המחשבה הזו שוב פה. זו רק הטבעה ישנה.
אני אתבונן בה לרגע מבלי לעשות דבר". לא תאמינו מה יקרה.
המאבק נפסק ברגע שאתם מפסיקים להזדהות עם המחשבה ולבצע אותה אוטומטית
ומתחילות להתקבל בחירות אמיתיות שמחוברות לגרסה העתידית שלכם ולא למה שהייתם בתור ילדים.
כשאתם הופכים ל"צופה" מהצד, הכוח של ההרגל נחלש ונוצרים הרגלים חדשים. זה מרגש בצורה בלתי רגילה.
כמו שכתבה לנו במועדון השבוע שרה: ״אני רוצה לשתף אתכם במשהו שקרה לי. הכנתי לילדים בגן פנקייקים ותכננתי להכין גם לי אחד שניים מקמח שקדים. שמתי בצד את החומרים שלי והתחלתי להכין לילדים. תוך כדי ההכנה התחלתי להרגיש לא טוב בגוף והפה שלי הרגיש מתוק ממש הרגשתי את המתיקות של האוכל ולא יכולתי להכניס כלום בפה. ממש הרגשתי שהאוכל הזה לא מתאים לי יותר ולא עושה לי טוב. זה ממש ריגש אותי להבין את השינוי שחל בי ובגוף שלי. תודה רבה לך בת אל בזכותך ❤״
אני קוראת את המילים של שרה ומתמלאת גאווה, כי זה בדיוק המעבר מ'מלחמה באוכל' ל'ריבונות על הגוף'.
בתאל 💚
