יש מטופלים, ומשתתפי סדנאות, שאומרים לי שיש להם אכילה רגשית. וזו הסיבה שהם בוחרים באוכל שלא מתאים ו/או בריא להם. ועל פי כן, יוצרים לעצמם גורמי סיכון עבורם הם מבקשים טיפול סוכרת. אותם אנשים מספרים לי שהם אוכלים רגשית מספר פעמים בשבוע על מנת לדכא ולסמא את הרגשות שלהם והאתגרים בחיים. בייחוד כאשר הם חווים שאין להם תמיכה ומזור בסביבה הטבעית והקרובה שלהם, והם פשוט פונים לאוכל כמוצא אחרון, או אפילו כמוצא ראשון. ובכן, זו הסיבה, שטיפול סוכרת לשיטתי מכיל התייחסות גם לרובד זה. כל זה ועוד, בכתבה הבאה, כמו גם בין החומרים וההדרכות שאני מעניקה למשתתפי סדנאות איזון והרזיה.
מהי אכילה רגשית ואיך זה קשור לטיפול סוכרת?
קודם כל, נתחיל בכך שאין כזה דבר אכילה רגשית. אנחנו לא אוכלים רגשות, ואנחנו לא אוכלים מתוך הרגשות. אני כן מוכנה ללכת לקראתך ולקרוא לזה רעב רגשי. וזאת, כי תחושת הרעב היא הרבה יותר גמישה ונוזלית ממה שחשבנו. זה שהבטן מתכווצת בשעה קבועה, זה לא כי אנחנו רעבים, או כי הגוף צריך מזון. זה שהיה "יום קשה", וזה "מרגיש מאוד טוב", להטביע את היגון עם קצת דונאטס, זה לא אומר שאנחנו רעבים, גם כן. למעשה, זה לא אומר שאנחנו צריכים לאכול את הדונאטס הזה, או שאין ברירה. זה רק אומר שאנחנו מאוד מחויבים, לרצון, להפסיק להרגיש את מה שאנחנו מרגישים. ובכן, במסגרת טיפול סוכרת לשיטתי, אנחנו מתייחסים גם לאספקט הזה.
מדוע חשוב לקחת אחריות?
בקיצור, אין תירוצים לבחירת מזון שאינו בריא או הולם את יעדי הבריאות שלך. אם יעדי הבריאות שלך כוללים:
- נסיגת סוכרת
- איזון סוכרת
- הרזיה
- שריפת שומן
- ירידה במשקל
- איזון מטבולי
אז זה לא יעזור להגיד, "הרגש אמר לי לאכול את זה". כי אם נסתכל על זה מנקודת מבט תרפויטית, הרגש לא אמר לך לאכול. הרגש אמר לך שיש בעיה בחיים שלך, ולכן הוא צף בעוצמה כזו. הבעיה לא נפתרת עם הדונאטס, וכך גם לא הרגש. ולכן "הבעיה" ממשיכה. בקיצור, לברוח לאוכל מעודד אכילה לא קשובה. בין אם ברמה קלורית, ברמת תזמון מועד הארוחות ו/או ברמת הרכב הארוחות עצמן. זה כשלעצמו יכול להוות מעין גורם סיכון לסוכרת. על כן, זה משהו שאנחנו רוצים להתייחס אליו במסגרת טיפול סוכרת לשיטתי.
בקיצור, כשאנחנו בורחים במקום לבחור, אנחנו לא פותרים את הבעיה. והדחף לאכול נשאר שם. ואם ממשיכים לפעול על פיו, יוצרים את אותה תוצאה פחות בריאה. למעשה, הדחף לאכול כלל לא קיים. ישנו דחף לפתרון בעיות, ואנחנו אולי פירשנו אותו כדחף להימנע מהן. ועל פי כן פנינו לדונאטס. אך הדונאטס לא באמת עוזר להימנע מהן, כמו שהוא לא עוזר לפתור אותן. כן, הסוכר בדם עולה ויש תחושה מסוימת של שינוי סטייט, אך זה זמני ומוביל לתנועות פיזיולוגיות מסוימות שאינן מקדמות את המטרות הבריאותיות שציינו קודם. לדוגמה, מזון שמתפרק לסוכר בדם, ומעלה אותו בהתאם, יעודד מצבים בהם הסוכר ירד. וכשזה קורה, הורמון הרעב, גרלין עולה, וכמו יגיד שהגיע הזמן לאכול. אולי זה כיף למי שאוהב לאכול, אך יש מצבים בהם אנחנו באמת רוצים לרווח בין הארוחות ופשוט לא לאכול, על מנת לאפשר לגוף לתקן ולרפא את עצמו, כמו גם, על מנת לשרוף שומנים.
מה מקומה של שיפוטיות במסגרת טיפול סוכרת לשיטתי?
וזה בסדר, לאכול רגשית. אני לא מנסה או רוצה לעשות לך שיימינג בנושא הזה. בעיקר, כי יש אנשים שהוכיחו שדרך ההתמודדות שלהם עם רגשות "כבדים" היא לאכול. ואני לא רוצה לעודד את התוצאה הזאת. על כן, אצלי אין שיפוט, ואני מעודדת גם לחוסר שיפוטיות. אנחנו רוצים להביא לרווחה נפשית, להיעדר מתח, במידת האפשר והמוטב. למעשה, רווחה נפשית היא אחד מעקרונות מודל השיטה שפיתחתי עבור טיפול סוכרת. רווחה נפשית היא מאוד חשובה, כי כשאנחנו ברווחה נפשית, אנחנו כנראה לא במצוקה. כך שאנחנו גם לא חווים מצב הישרדותי (עם השלכותיו על גוף נפש), ואנחנו גם כנראה לא בורחים לאוכל על מנת להחביא את מה שעלה בחוויה הפנימית.
על כל פנים, אנחנו רוצים להפוך את מעגל האכילה המופרזת, העלייה במשקל, העלייה ברמת הסוכר וכיצד שאלו משפיעות על הבריאות ו/או מחמירות בעיות קיימות ו/או מעודדות היווצרותן של בעיות חדשות. אני לא אומרת שצריך להפסיק לאכול, ולהתחיל להזין את עצמנו עם פראנה. כן, יש כאלה שזה עובד להם. אבל אני לא הלכתי בכיוון הזה, ולא לשם אני לוקחת את משתתפי סדנת איזון והרזייה.
מענה פיזי או רגשי?
האוכל משמש תפקיד פיזי. בעבר, הוא עזר לנו להתקיים ולשרוד. ועם זאת, כיום, כאשר האוכל זמין ובשפע, מתועש ומורכב מכל מיני חומרים בעלי אפקט ממכר, האוכל ממלא פונקציות נוספות. למעשה, יש שיגידו שהתמכרות לסוכר גרועה יותר מהתמכרות לאלכוהול או חומרים מסממים אחרים. ובכן, אני לא יודעת אם זה נכון, ויש כאלה שיגידו שאין להם בעיה עם סוכר. אך הבה ננסה לגמול אותם מסוכר לחלוטין ולו רק לכמה ימים ונראה כיצד הם מגיבים. למעשה, קראתי על מחקר שהוכיח כי עכברים נמשכו יותר למים עם פרוקטוז, גם כאשר לא היה להם חוש טעם. באופן דומה, אנחנו יכולים להימשך למזונות אשר לא עושים לנו טוב, אך אנחנו נמשכים לתחושה "הטובה" שאנחנו חשים כשאנחנו אוכלים אותם. לרבות מאפים עשירים בסוכר, גלידות, בצקים, משקאות "כאלו" דייאט, וכן הלאה. ובקיצור, אנחנו אוכלים דברים שלא על מנת להעניק מענה לצרכים פיזיים.
וזו בעיה. כי אם אנחנו אוכלים יותר ממה שהגוף רוצה וצריך, אנחנו מוציאים את המערכת מאיזון. זה כמו לראות נחל, שקט, מאוזן, יפהפה. ולפתוח את הסכר, כך שכל הים ייכנס אליו. ובכן, זה ייצור הפרעה רבתי. הנחל ייעלם, כל הבוץ יעלה, הגדה תימחץ וכן הלאה אפשרויות. אנחנו לא אמורים להכניס יותר מדי לכלי נתון. כן, זרימה איטית ונעימה לנחל תשרת אותו נאמנה, תסייע בניקוי והזנה. ועם זאת, מפולת של מים לתוך פינה רגועה ושקטה, תסיר את האיזון הקיים. טיפול סוכרת לשיטתי, עוזר לנו להתייחס לגוף כמכונה מורכבת, ולזהות, תוך הקשבה ונוכחות, מה הוא באמת צריך. לא מה מטיס אותנו על טיל חלל לפנטזיה רווית סוכר ועונג בר חלוף וקצר מועד.
האם טיפול סוכרת לשיטתי באמת יכול לעזור?
כשאנחנו לא אוכלים טוב, הגוף מוצף ברעלים, החשיבה יכולה להתערפל, אפשר שיהיה בלבול ומצב רוח הפכפך. אני לא מכריחה את משתתפי סדנת איזון והרזייה למנוע את זה לגמרי, כי, בכנות, אני לא אמא שלהם. אני לא יכולה לשלוט על הפעולות שלהם, ואני גם לא צריכה. אני מסייעת להם לראות את ההשפעה, את ההשלכות של תזונה מאוזנת ומתאימה, ותזונה שלא מאוזנת ומתאימה – ומסייעת להם לגלות עבור עצמם מה מתאים ומיטיב. ובכך, משתתפי הסדנה מגיעים למצב, בו, הם יותר ויותר, מזהים את ההשלכות של הפעולות שלהם. לטוב ולרע. וזה, לדעתי, נהדר בתור אמצעי לשינוי התנהגות. כך שאני לא צריכה להוביל לשום מקום, רק למודעות.
במסגרת טיפול סוכרת, אנחנו נכנסים למקום שלנו, לחיים שלנו, לעוצמה שלנו ולומדים כמה אנחנו יכולים לשפר את המצב כאשר אנחנו מתחברים לרצון שלנו להשפיע, ולאחריות שלנו לקדם את עצמנו לעשייה משמעותית וחיובית. למידע נוסף על סדנאות איזון והרזייה, ניתן ליצור עימי קשר כעת.
