אני כותבת לכם את המילים האלה מתוך עננה של התרגשות.
המשפחה כולה כאן אצלנו בפוקט, הבית מלא באהבה, ובעוד כמה שעות נעמוד כולנו ונחגוג את בר המצווה של אופיר שלי.
השבוע האחרון גרם לי לחזור אחורה בזמן. נזכרתי באופיר בן ה-5, במסיבת חנוכה בגן.
בזמן שכל הילדים רקדו ושרו, הוא ישב עלינו, מסרב לרדת, לא מצליח לגייס את הביטחון להשתתף.
אני זוכרת את הדמעות שעלו לי אז בעיניים – לא כי הייתי מאוכזבת ממנו, אלא כי הלב שלי נשבר בשבילו.
רציתי כל כך שיהיה לו את הביטחון להשתתף, פשוט להיות חלק.
אבל אופיר לימד אותי שיעור לחיים: הוא לא "מרצה". הוא לא עושה דברים כי "ככה צריך" או כי זה מה שאמא רוצה.
הוא צריך להבין את הלוגיקה, הוא צריך שהלב שלו יהיה מחובר למעשה.
בחודשים האחרונים קיוויתי ששיעורי התורה יפתחו אצלו את הרצון לעלייה לתורה, אבל זה לא קרה במאמץ.
ואז, פתאום, יומיים לפני הבר מצווה – זה קרה. בלי שום לחץ מאיתנו, הוא פתח את הפרשה והתחיל ללמוד ולהקריא.
זה לא קרה כי אנחנו ציפינו, אלא כי זה הפך להיות חשוב לו. הוא בחר לקחת ריבונות על המעמד שלו.
והתובנה הזו הכתה בי שוב כששמעתי השבוע מהצוות שלי על שיחת ייעוץ שהתקיימה במרכז.
פנה אלינו זוג; האישה הייתה מלאת התרגשות והתחייבה לעשות הכל כדי לעזור לבעלה להבריא.
אבל הגבר? הוא עוד לא היה שם. הוא היה עסוק בלהאשים את כל התוכניות הקודמות שלא עבדו לו, מלא בסיפורים על כשלונות ומתבצר במקום של קורבן.
חשוב לי שתבינו: אנחנו לא "מפעל" שרק רוצה למכור.
המטרה שלנו היא אחת – שאנשים יצליחו לנצח את המחלה ולחיות עוד שנים רבות בבריאות טובה.
לכן, אנחנו לא לוקחים את מי שלא באמת רוצה להצליח.
בדיוק כמו אופיר שסירב לרקוד רק "כי צריך", גם בבריאות המטבולית – תהליך אמיתי דורש שניים לטנגו.
אנחנו ניתן לכם 100% של ידע וכלים , אבל הבחירה להפסיק להאשים את הנסיבות ולהתחיל לקחת ריבונות על הגוף – היא רק שלכם.
האם אתם מחכים שמישהו אחר ירקוד בשבילכם, או שאתם מוכנים להפסיק להתקרבן ולקחת ריבונות על העתיד שלכם? אנחנו כאן כדי לתת לכם מפת דרכים הכי קלה ופשוטה להבראה, אבל אתם אלה שצריכים ללחוץ על הגז. אם אתם מוכנים להתחייב לשינוי אמיתי שבו הגוף שלכם יעבוד לטובתכם – אני מזמינה אתכם להשאיר פרטים כאן ולבדוק התאמה לתוכנית הליווי שלנו.
https://diabetesincontrol.co.il/90-day-course
בתאל 💚
