רבים שואלים אותי, בת אל, יש לך טיפול אלטרנטיבי בסוכרת? ואני אומרת, כמובן. למעשה, מבחינתי, הטיפול שאני מעניקה צריך להיות הטיפול הרשמי, כאשר כל שאר הסוגים צריכים להיות "אלטרנטיביים". אך ניחא. לאחר 14 שנה בבתי חולים, הסמכה כאחות סוכרת, עבודה עם הרופאים שבאמת מבינים בסוכרת וקריאה של 100 מאמרים מדעיים – ויותר חשוב מזה, פיתוח מודל טיפול אלטרנטיבי בסוכרת שבאמת עוזר לאנשים להביא לנסיגת ולמניעת סוכרת, יש לי הרבה ביטחון במה שאני מלמדת את מטופליי, ואת האנשים המגיעים לסדנת איזון והרזייה (רמז, רמז).
מהו טיפול אלטרנטיבי בסוכרת?
מדוע אני בכלל קוראת לזה טיפול אלטרנטיבי בסוכרת? ובכן, כי אני לא הולכת לפי ההלכה הרפואית. כלומר, אין באמת הלכה רפואית. יש גישות נהוגות, ידועות, מוכרות – ולדעתי מיושנות, שלא רואות את כל התמונה. כאמור, יש רופאים שבאמת מבינים במחלת הסוכרת, ולדעתי, יש כאלה שהם לא. וזה לא צריך לבוא כהפתעה. הידע ממשיך להתעדכן ולהשתדרג, ואלו שבאמת אכפת להם עושים מה שאפשר על מנת להבין אותו לעומקים חדשים ורצויים.
כיצד טיפול אלטרנטיבי בסוכרת בא לידי ביטוי? ובכן, אין בו דגש על המישור התרופתי. לא כי אני לא מאמינה בתרופות או מחזיקה באנטי מסוים מול הממסד, אלא כי פשוט מצאתי דרך יותר טובה. דרך שבאמת נותנת מענה, מהשורש, לתופעת הסוכרת. בנבחרת שלי לשינוי הרגלים, יש אח מומחה לטיפול בסוכרת, שעוזר לדייק את הטיפול התרופתי ואפילו שולח את מי מהמשתתפים שצריך לשלוח, חזרה לרופא שלהם, עם המלצות חדשות לגבי טיפול תרופתי. במילים אחרות, אני לא מתייחסת לטיפול תרופתי כקו התקפה ראשון, אלא כקו הגנה, למי שבאמת צריך עזרה על מנת "לשרוד", או "להסתדר". ועם זאת, עם הזמן, ועם התנהלות נכונה, ראיתי אנשים שהצליחו להיפטר מהתרופות או לפחות להפחית מהן באופן ניכר. הטיפול האלטרנטיבי שאני מציעה, לא רואה את התרופות כעיקר הדבר, אלא ככלי אחד מני רבים שיש להשתמש בו כשבאמת יש צורך. בעוד "שיטות אחרות", עלולות לראות במישור התרופתי כתרופה ראשונה.
בעיקרון, מה שמוביל, לדוגמה, לסוכרת סוג 2, הוא תנגודת אינסולין. ובכן, במסגרת טיפול אלטרנטיבי בסוכרת לשיטתי, אנחנו פשוט דואגים שהתנגודת הזאת לא תתרחש, באופן טבעי וקשוב לגוף. וזה כל הסוד. שום תרופות נוספות לא נצרכות, מעבר למה שקבענו שצריך על מנת לתת לגוף את המינימום הנדרש על מנת לתמוך בו.
מהי התנגדות אינסולין?
מה בעצם מוביל לתנגודת אינסולין? קצת רקע: הלבלב מייצר אינסולין. האינסולין לוקח את הסוכר שנכנס למחזור הדם (על מנת שלא יעבור איזשהו סטנדרט), ומכניס אותו לתאים. בשלב מסוים, התאים כבר לא רוצים או יכולים להכניס עוד סוכר- אז הם מתנגדים לאינסולין. וזו, תנגודת אינסולין. אזי, הלבלב יעבוד יותר קשה וייצר יותר אינסולין, אך גם זה, בשלב מסוים – לא יעבוד. ואז הסוכר ימשיך לעלות בדם, בתחילה בסביבות הארוחה אחר כך באופן רציף. וזה, כך אומרים בממסד הרפואי, יכול להוביל לסוכרת סוג 2. ובכן, מה אם היינו נמנעים מלעשות דברים שיקפיצו את הסוכר בדם שלא לצורך? מה אם היינו מאפשרים לגוף לרפא את עצמו, ולהפריש פחות אינסולין? מה אם היינו מפתחים מודעות למזונות שגורמים לכל התופעה הזאת לקרות, ולמזונות שדווקא מזין, טעים וחשוב לנו לאכול? זה פחות או יותר, בין שלל נושאים אחרים, מה שאנחנו עושים במסגרת טיפול אלטרנטיבי בסוכרת לשיטתי.
מה קורה במסגרת טיפול אלטרנטיבי בסוכרת לשיטתי?
אז איך אנחנו בעצם גורמים לזה לקרות? קלי קלות. אנחנו מפתחים מודעות, משנים התנהגות ומבינים את עצמנו קצת יותר טוב. כן, זה בהחלט מתחיל להישמע יותר כמו טיפול אלטרנטיבי בסוכרת, אני יודעת. אוקי, מה כל זה אומר?
מהו רעב רגשי?
נניח שהיה לך יום קשה בעבודה. אולי הכלב השתין לך על הנעליים. אולי הבוס ביקש את החוזה של לבינסקי עד הצהריים למחרת. אולי החתול קרע את הספה לגזרים. מי יודע, שטויות קורות. ובכן, כאשר המציאות מתרחשת, משהו בתוכנו יכול לעלות. רגשות מן העבר, דרכים מסוימות בהן אנחנו מעבדים את המציאות – עולות לפני השטח ומבהירות לנו שהם שם. ובכן, זה זו לא חוויה נעימה, במיוחד עבור מי שלא רוצה להרגיש את זה ולהימנע מזה בכל מחיר. מי שלגמרי מסור, ומתחייב לתהליכים פנימיים עם עצמו, יכול לעשות מזה מטעמים ולרכב על זה לעבר הארה ובשלות פנימית. מי שלא יודע להתמסר, ומעולם לא עשה זאת ברבדים בהם עולה בתוכו כאב, עלול לחשוב שהבחירה הנכונה היא דווקא לברוח. ואיך אנחנו בורחים ממה שעולה לנו בתוכנו? אנחנו אוכלים.
האם אנחנו אוכלים כדי לשבוע? לא בדיוק. האם אנחנו אוכלים על מנת לתת מענה חיוני לגוף? גם, לא בדיוק. האם אנחנו אוכלים דברים שבאמת מזינים ומעשירים את גופנו ותומכים בתהליכים הטבעיים שלו? לא כאשר אנחנו דוחסים הררים של סוכר ורכיבים כימיים אחרים למערכת. למעשה, בניסוי שראיתי, במסגרתו לקחו עכברים ובדקו אם הם מעדיפים מים עם פרוקטוז או שלא, נמצא שגם עכברים חסרי חוש טעם בחרו במים עם פרוקטוז. יכול להיות שהגוף פשוט נמשך לאנרגיה זמינה ושיש בזה יתרון הישרדותי למי שחי בשטח. ובכן, אנחנו לא חיים בשטח, יש לנו סופר מרקט ליד הבית, שיש בו הרבה פרוקטוז ודברי סוכר אחרים. זה לא יסייע לנו לקחת את כולם, פשוט כי הגוף מתעדף אנרגיה זמינה. בייחוד כאשר לא הוצאנו את האנרגיה הזמינה שכבר נמצאת בגוף, אלא אם כן יש לנו אורח חיים פעיל.
מדוע חשוב לפתח מודעות במסגרת טיפול אלטרנטיבי בסוכרת?
זו הסיבה, שבמסגרת טיפול אלטרנטיבי בסוכרת לשיטתי, אנחנו מפתחים מודעות לצורה בה הגוף שלנו מגיב לרכיבי הסוכר, ומה שאנחנו עושים איתם. שכן, אם לא נפתח מודעות, ונלך אחר מה שמרגיש טוב, שמרגיש "יאמי", מה שיקרה זה פשוט הזנקת הסוכר בדם. הזנקה, שהלבלב צריך לאזן, כדרך הפרשת אינסולין. מה שמוביל כאמור להחדרת הסוכר לתאים, מה שמוביל ליצירת תנגודת אינסולין וכן הלאה. לא, אנחנו לא רוצים את זה. על כן, השאלה היא, מה לעשות עם הרגשות שעולים בנו, וגם – גם אם אנחנו לא יודעים מה לעשות איתם, מה לעשות עם הרצון לאכול על מנת לא להרגיש אותם.
ובכן, בנימה הטיפולית, אנחנו יכולים ללכת לתהליך רגשי כזה או אחר עם מטפל שאנחנו סומכים עליו ומעריכים אותו, ובכך להגיע להבשלה בכל מיני נושאים בחיים שלנו. כך שאם החיים שלנו יציפו דברים, תהיה לנו היכולת הן לעבד אותם עם בעל מקצוע (לא אני, למקרה זה), והן לדעת להישען לתוכם, מאשר לברוח מהם לשתייה מסוכרת. בנימה הקשורה דווקא לטיפול אלטרנטיבי בסוכרת מן הסוג שאני מעבירה, אנחנו פשוט לומדים לנהל את עצמנו ולבחור התנהגות מודעת, על מנת לא "ליפול לבורות" האלה.
מה המטרה הטיפולית (או אחת מהן) מאחורי טיפול אלטרנטיבי בסוכרת?
במילים אחרות, אנחנו מסתכלים על אכילה רגשית, ובודקים את הרעב הרגשי מאחוריה. לפני שאנחנו בכלל מתיישבים לקחת משהו מתוק, אנחנו בודקים אם מדובר ברעב רגשי או פיזי. במילים אחרות, האם הגוף רעב להזנה, או שיש רצון להסתיר איזשהו אלמנט רגשי שעלה בתודעה. אם הגוף רעב למשהו חיוני, חדשות טובות – עדיין אין צורך לאכול את הסופגנייה הזאת. זאת, כי הגוף רעב לחומרים חיוניים. חומרים שהוא לא יכול לייצר בעצמו. הגוף מייצר גלוקוז דרך הכבד, כך שאין צורך לעזור לו ולהוסיף סוכר מעבר לכך. אם כי, כמעט בכל דבר יש פחמימות (המתפרקות לסוכר בגוף) בכל מקרה. כך שלא יהיה קל להימנע מסוכר במאה אחוז, בכל מקרה. וגם בתזונה דלת פחמימות, יהיו פחמימות. פשוט, יש לקוות, באופן יותר מתאים לצרכי המערכת.
בפחמימות יש אמנם חומרים חיוניים מסוימים, אך ניתן לקבל אותם גם מביצים, או דג או דברים אחרים. על כן, אם יש רעב פיזי, אפשר לבדוק עם עצמנו, בלי קשר לרצון לברוח לארץ הסוכר, מה באמת יזין את הגוף. ובכך, לכל הפחות לתת מענה על מה שצריך לתת מענה. זו התחלה טובה. ואם יש רעב רגשי, אפשר לעשות מה שאפשר, על מנת לא לזרום איתו. במסגרת טיפול אלטרנטיבי בסוכרת לשיטתי, בין אם בתהליך אישי או בסדנאות איזון והרזייה, אני מסבירה יותר. לעומק. בפירוט. באופן קונקרטי. וכן, זו הזמנה. לפרטים נוספים, ניתן ליצור עימי קשר כעת, ואסביר קצת יותר על הסדנה הקרובה, מה יהיה בה ואיך זה יכול לסייע לך לתפישתי.
